החותם האנושי של הדוד לאון - הרופא שהציל חיים ואיבד נשמה
שם המחבר: חנוכי זקס
הוצאה לאור: מילים מדברות
השבויים הפולנים צעדו בשלג באפיסת כוחות.
"יש כאן רופא?" נשמעה הקריאה ברוסית... לאון הרים את ראשו ולאחר מכן את ידו, "כן, אני רופא," הוא קרא ברוסית לחייל שהיה קרוב אליו.
החייל כיוון אליו את רובהו... "בוא איתי מהר..."
הם הגיעו לרכב רוסי בו שכב קצין שנאנק מכאבים.
........
בתנועה מהירה וחדה נעץ לאון את הסכין בבטנו של הקצין הפצוע, ובאבחה מהירה שלף את הקליע משם. "זהו, הכל בחוץ. אחבוש אותך. הכאב לא יחלוף מהר. בינתיים אל תזוז. הישאר לשכב עוד כמה שעות."
הקצין דיבר לראשונה. לאון שמע את הלחישה: "מה שמך, דוקטור?"
"דוקטור לאון זקס."
"אתה רופא יהודי?"
"כן אדוני."
"אזכור זאת. לא אשכח אותך, דוקטור זקס. שמי מיור (רב סרן) נוביקוב."
"אתה יכול לחזור לשיירה אך תישאר קרוב."
"אני רופא, ותמיד אהיה. כשאני מרפא אני אני!" חשב לראשונה מאז שהחל לצעוד וחזר לשרוק.
------------------------
זהו סיפורו המדהים של ד"ר לאון זקס, רופא שהיה קצין רפואה בצבא אנדרס.
כשהגיעו חיילי צבא זה לארץ, ערק לאון זקס מהצבא והפך לרופא של קבוצת גבע, בעמק יזרעאל. עם הזמן היה הרופא המיתולוגי של העמק.